סלוצקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשת התובע למתן רשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. בקשה אשר נשענת על הוראת סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 9/9/07 עם זיקה לעבודתו. המוסד לביטוח לאומי קבע נכות זמנית בשיעור 30% למשך 3 חודשים ולאחר מכן קבע נכות זמנית בשיעור 20% למשך 4 חודשים ולבסוף קבעה הוועדה הרפואית 0% נכות לצמיתות. התובע הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים אשר הפנתה את התובע לבדיקת C.T ולאחר מכן סיכמה את חוות דעתה וקבעה כי תלונותיו של התובע בגין הגב הן תהליך ניווני ועל כן אין קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לבין פגיעותיו בתאונה. התובע לא אמר נואש והגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה, אך ערעורו נדחה בהעדר טעם חוקי לערעור.

בהמשך לכך, הגיש התובע את בקשתו הנוכחית על פי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.

לאחר הגשת הבקשה, הגשת תגובה בכתב, וכן תשובה לתגובה (בהתאם להחלטה שניתנה בעניין זה) הובא התיק לעיוני. לאחר עיון בנימוקי התובע וכן בטענות הנתבעת, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

המטריה המשפטית צוינה בתמצית בטיעוני הצדדים ואין מחלוקת בעניין זה. התובע טוען כי יש ללמוד מהעובדה שוועדת העררים הפנתה את התובע לבדיקת C.T לצורך דיון בערר שהגיש, שמדובר בקשר סיבתי בין תלונותיו בגב לבין פגיעותיו בתאונה. כמו כן, ציין התובע כי עד היום הוא סובל מהגבלה בתנועות הגב כאשר הוא לא סבל בעברו מפגיעה כלשהי בגבו.

על פניו אין טיעון משפטי ממשי התומך בעתירת התובע. בית המשפט מוסמך לסטות מהוראת סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד ולהתיר הבאת ראיות לסתור, אך זאת במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, דבר שלא מתקיים במקרה שבפנינו. אין טעמים משפטיים המלמדים על פגם מהותי בהליך וכן אין טעמים עובדתיים ברי משקל או חדשים (ראו: רע"א 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט' 4 505 - ופסיקה ענפה בעניין זה).

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 1000 ₪ + מע"מ. מתוך רצון שלא להקשות על התובע, אני קובע כי סכום זה ייגבה בסוף ההליך.

המזכירות תעביר החלטה זו אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: